H7312. rum
רֻם רוּם, noun [masculine] height, haughtiness (properly infinitive); — absolute ׳ר,
1 height, loftiness, ׳לָר לָעֹמֶק וָאָרֶץ שָׁמַיִם [Prov 25:3]; construct עֵינַיִם רוּם figurative of haughtiness [Isa 10:12] (|| לֵבָב גֹּדֶל), [Prov 21:4] (|| רְחַבלֵֿב); so לִבּוֺ רֻם [Jer 48:29] (|| גֹּבַהּ גָּאוֺן, גַּאֲוָה,); then alone:
2 haughtiness, אֲנָשִׁים רוּם [Isa 2:11], [17] (both || גַּבְהוּת).