H8570. tenubah
תְּנוּבָה noun feminine fruit, produce; — absolute [Isa 27:6]; construct תְּנוּבֵת [Ezek 36:30]; תְּנוּבָתִי [Judg 9:11]; plural תְּנוּבֹת [Deut 32:13], וֺת- [Lam 4:9]; especially ׳ת שָׂדַי fruit, produce, of field [Deut 32:13]; [Lam 4:9]; compare ׳ת הַשָּׂדֶה [Ezek 36:30] (|| העץ פרי); of fig-tree [Judg 9:11]; metaphor of Israel ת ׳פְנֵיתֵֿבֵל וּמָֽלְאוּ [Isa 27:6] (|| ישׂ ופרח יציץ יעקב ׳יַשְׁרֵשׁ).