H4974. methom
מְתֹם noun [masculine] soundness; in phrase ב מְתֹם ׳אֵין [Isa 1:6]; [Psa 38:4]; [38:8]; מְ֯תֹם מֵעִיר [Judg 20:48] from entire city (Manuscripts De Rossi Bu GFM מְתִם, see מַת and compare מת(י)ם עיר [Deut 2:34]; [3:6]; [Job 24:12]).
תֵּמָנִי תֵּמָן, see תֵּימָן below ימן.
תִּמְנַת תִּמְנִי, תִּמְנָ֫תָה, תִּמְנָה, see מנה.
תִּמְנָע see מָנַע. תֶּ֫מֶס see מסס.
תמר (√of following; compare perhaps Arabic be erect, stiff (e.g. of lance), so Buhl13, who derives thence תמר palm-tree, and also תִּימָרָה, Late Hebrew תִּמָּרָה column of smoke, Late Hebrew תִּמּוּר rising motion, etc., but these denominative from תָּמָר LevyNHWB Buhl14; compare Arabic date, Ethiopic id., date-palm, Aramaic תַּמְרָא, date-palm, Late Hebrew תָּמָר date (-palm))).