H4164. mutsaq
II. מוּצָק מוּצָק, noun [masculine] constraint, distress; — absolute מוּצָק Isaiah 8:23 distress; absolute also מוּצָק [Job 36:16], of distress as constraint (opposed to רַחַב); בְּמוּצָ֑ק מַיִם רֹחַב [37:10], literally in constraint (i.e. frozen). — 1. מוּצָק see יצק.